PhotoFreak - ייבוא ושיווק ציוד צילום וסטודיו - צילום פורטרט
סניף ת״א, רח׳ דוחן 20
סניף חיפה, רח׳ חלץ 2 

טלפון רב-קווי: 077-2155009

 
 

 




 
 
  צילום פורטרט
דף הבית >> FreakBlog >> צילום פורטרט
טל פלינט – צילום פורטרט 
לחץ למעבר לבלוג של טל פלינט

 
Capturing personalities
Posted on ינואר 15, 2014 by Tal Flint
Capturing personalities
הקדמה
המאמר הזה לא יעסוק בפרטים טכניים (רק נגיעה קטנה), אלא בדרך שבה אני מתנהל מול אדם שמגיע אלי לצילומי פורטרט.
לפני הכל, החלק הטכני אמור להיות ברור, מובן, ואתם אמורים לשלוט בו בצורה מלאה (או לפחות כמה שיותר קרוב לכך).
לא יכול להיות מצב שבו תמצאו את עצמכם באמצע צילומים, מנסים להבין למה בדיוק המצלמה לא מצלמת, למה התאורה לא נותנת לכם את התוצאות שאתם רוצים, או מבקשים מהלקוח להמתין בזמן שאתם מנסים למצוא פיתרון לבעיה שצצה.
אתם אמורים לשלוט שליטה מלאה במצלמה שלכם, במדידת האור, בתאורה, ובכלל בכל אספקט טכני.
לא משנה אם אתם מכירים 284 סטאפים שונים של תאורה, או רק שניים. את אלה שאתם כן מכירים, אתם אמורים לדעת לתפעל במהירות, להביו בדיוק איך ולמה הם עובדים, ולהתאים אותם לאדם שעומד מולכם.
זה אומר להשקיע הרבה זמן בלימוד התאוריה, בפירוק והרכבה של הסטאפים (לאחר שתדעו את התאוריה לא תצטרכו להגביל את עצמכם ל 3-2 סטאפים, אלא תוכלו ליצור איזה שתרצו), במדידת האור, וכמובן בתרגול חוזר ונשנה של הכל.
ככל שתתרגלו יותר, תדעו יותר, ותשלטו בזה יותר. אחרי הכל זו רק טכניקה, וכמו כל טכניקה, היא דורשת תרגול, וזה אומר דבר אחד – לא להתעצל.
 

Capturing personalities
 

 
ישנו מכנה משותף בין כל מי שמגיע לצילומים – כולם רוצים להראות הכי טוב שאפשר.
לא משנה אם מי שעומד מול המצלמה היא דוגמנית מנוסה, שחקן, מנהל חברה או ילדה בת 12, כולם רוצים את אותו דבר, וכולם מצפים ממך שתגרום לזה.

זו אחריות שמוטלת על הצלם, את הלקוח לא ממש מעניין איך זה יעשה, העיקר שזה יקרה, בגלל זה הוא הגיע אליך, בעל המקצוע שאמורות להיות לו כל התשובות.

הדרך שלי לעשות את זה היא די ״פשוטה״ – להכיר כמה שיותר את מי שמגיע אלי.

למה במרכאות ?
כי להרבה מאוד אנשים (ואני ביניהם), זה ממש לא פשוט להתחיל בשיחה עם אדם זר לחלוטין, ועוד שיחה שלפעמים מגיע לפרטים די אינטימיים (נא לא לבלבל עם אינטימיות של סקס) על אותו אדם. גם למי שאתם מדברים איתו כנראה לא ממש קל לשתף אדם זר בחיים האישיים שלו.
לכל אחד יש את הדרך שלו להתגבר על זה, שלי היא פשוט להתחיל בפרטים הטכניים.

כשלקוח חדש מתקשר אלי, אני מתחיל בדברים הפשוטים -
למה מיועדים הצילומים ?
במה בדיוק הוא מעוניין ?
מה סוג הצילומים שהוא חשב עליו ?
מה הגיל שלו ?
האם קרא את החלק האינפורמטיבי באתר שלי ?
לאחר מכן אני מקדיש מספר דקות להסבר כיצד אני עובד (אגיע לזה בהמשך), איך יתנהל סשן הצילום, מה הוא מקבל בסוף, איך החומרים יגיעו אליו, וכמובן המחיר.

ככל שהשיחה מתמשכת, אני מנסה לברר כמה שיותר פרטים.
על המשפחה, תחביבים, עבודה, מה הוא אוהב ומה לא, כל פרט שעשוי לעזור לי להכיר ולהבין טוב יותר את מי שיעמוד מולי.
כל הפרטים האלה נועדו לדבר אחד – לתת לי בסיס שעליו אוכל לבנות שיחה, קשר עם מי שיעמוד מולי.
במקום שתחילת הצילומים תתנהל כמו דייט טיפוסי (מאיפה אתה, מה אתה עושה, בן כמה אתה), ותהיה מלאה בשתיקות מביכות, אני מגיע מוכן, עם ידע מוקדם על הדברים שמעניינים אותו, ויכול להתחיל ישר בשיחה.
היא אולי לא תהיה קולחת ומושלמת בהתחלה, אבל כשהאדם שמולך רואה שאתה מתעניין בדברים שמעניינים אותו, אתה יודע על מה הוא מדבר, הוא נפתח הרבה יותר מהר.

אני מתייחס לשיחה הזו כאל הדייט הכי טוב שהיה לי אי פעם.
דייט כזה של פעם בחיים, כשיושבת מולך הבחורה הכי נפלאה בעולם, ואתה רוצה שהוא ימשיך לנצח.
אתה לא רוצה להגיע למצב שבו אתה יושב מול מישהי ומגמגם, מה שיגרום לה לחשוב במקרה הרע שאתה פשוט קצת טמבל, או במקרה הטוב שאתה פשוט נורא חמוד כשאתה מתרגש (והנה בשנייה נזרק המראה המסוקס שלך שכל כך עבדת עליו דרך החלון).
כדי שזה לא יקרה, אתה חייב לדבר, לשאול שאלות, להראות עניין, לא להשתלט לחלוטין על השיחה, אתה הרי רוצה שגם הצד השני ישתתף בה (אחרי הכל, זו כל המטרה), אבל גם לכוון אותה למקומות שאתה רוצה שהיא תגיע אליהם, אלו שיעזרו לך להוציא את התוצאות שאתה מחפש.
השיחה הזו יכולה להיעשות בטלפון, או בפגישה אישית, לפעמים גם וגם.
הרבה מהאנשים יגידו בשלב מסויים מה הם לא אוהבים בעצמם, מה היו רוצים שיוסתר או ״יתוקן״, ומה הם כן אוהבים.
אלו דברים שאסור להקל בהם. מה שיכול להיראות לאדם מהצד כדבר מטופש לחלוטין (מה זאת אומרת היא לא אוהבת את השפתיים שלה ? הן מושלמות), יכול להיות דבר מאוד מהותי למי שמולכם.
דרך אגב – מי שחושב שזה קורה רק אצל נשים, טועה לחלוטין. המצב דומה גם אצל גברים.
בסופו של דבר, כל אחד יפתח לעצמו את הדרך להתמודד עם מצבים כאלו.
אני נוטה יותר לכיוון של הומור (מאשים את ההורים דבר ראשון), מסביר להם שדברים שאולי נראים להם איומים ונוראים, רוב האנשים בכלל לא ישימו לב אליהם, ובכל מקרה תמיד אפשר לטשטש/לתקן מעט.
באותה מידה אני מתייחס גם לטענה שאותה אני שומע הרבה מאוד פעמים ״אני לא פוטוגני״.
נכון שישנם אנשים שנראים טוב יותר בצילומים, כמו שישנם אנשים שנראים טוב יותר (או פחות) במציאות.
מבחינתי אין דבר כזה ״לא פוטוגני״, יש רק מישהו שפשוט לא יודע מה לעשות עם עצמו מול המצלמה, וזו בדיוק העבודה שלי – ללמד אותו, להרגיע אותו, לתת לו את הביטחון הדרוש כדי שיקבל את התמונות הטובות ביותר שהיו לו עד אז.
כשאני מדבר על ״התמונות הטובות ביותר״, אני לא מתכוון לתמונות שאותן יוכל לתלות במוזיאון, או כאלו שיראה בהן כמו דוגמן צמרת. אני מתכוון לתמונות שבהן הוא נראה נינוח, עם ביטחון עצמי, תמונות שמשקפות את האישיות שלו, תמונות שלו.
 

 
המכנה המשותף בין כל מי שמגיע אלי לסטודיו, הוא פשוט -
באותו זמן שהוא איתי, הוא האדם הכי חשוב בעולם.
לא אני כצלם, לא הסוכן שלו (אם יש כזה), לא בת הזוג שהצטרפה לצילומים, שום דבר לא יותר חשוב ממנו.
לא משנה אם הכרתי אותו קודם או לא, אם אשאר איתו בקשר אחרי הצילומים, באותו זמן שהוא איתי, כל תשומת הלב שלי נתונה לדבר אחד בלבד – האדם שעומד מול המצלמה שלי.

כדי שהצילומים יצליחו, דרוש דבר אחד -
אמון של הלקוח בצלם.
אם הוא לא מאמין בו וסומך עליו, לא יעזור שום דבר, צילומים טובים לא יצאו משם.
הצלם צריך לגרום לאדם שמולו לבטוח בו, להאמין שהוא יודע מה הוא עושה, שהוא בידיים טובות, ובסופו של דבר יספק את התוצאות הרצויות.
כדי שזה יקרה, הצלם חייב שני דברים בסיסיים -
שליטה בטכניקה שאותה הזכרתי כבר בהתחלה, וביטחון.
לא משנה מה קורה, הצלם חייב להפגין ביטחון עצמי ולהראות שהוא שולט במצב.
ברגע שהביטחון של הצלם מתערער, הביטחון של הלקוח בצלם יתערער גם כן.
כשעובדים בסטודיו (או בחוץ), חייבים תמיד לזכור דבר אחד -
זו "ההופעה" שלכם.
הצלם, ורק הצלם אחראי להכל.
לא המאפרת, לא המעצבת, לא הסוכן שנמצא שם ולא הלקוח.
מי שאחראי שהכל יעבוד כמו שצריך, מי שאחראי לתוצר הסופי, הוא אך ורק הצלם.
זה קרקס של שלוש זירות, מלא בפילים, ליצנים ולוליינים, שכל אחד מהם מבצע את האקט שלו במקביל לאחר, והתפקיד של הצלם הוא לעשות סדר ולדאוג שההופעה תתנהל כמו שצריך.

ככל שמצלמים יותר, עולה הסיכוי לפגוש את הלקוח שיערער לכם את הביטחון.
אותו לקוח שלא משנה מה תעשו, זה לא יעבוד.
כל אותם שטיקים קטנים שסיגלתם לעצמכם במהלך הזמן, כל הדברים שעבדו נפלא על כל אחד אחר, פשוט לא יעבדו.
בסופו של דבר, אל כל אחד יגיע יום אחד "אלי".

לכל אחד בסוף יגיע "אלי"
אלי הגיע אלי דרך חבר שלא יכל לקחת את העבודה.
בשיחה הקצרה שניהלנו בטלפון, התגלה אדם ביישן, שאמנם יודע מה הוא רוצה, אבל יש לו בעיה לומר את זה.
מאחר ולא רצה להגיע לסטודיו, קבענו את הצילומים אצלו בבית.
הגעתי אליו בערב, כשאני מביא איתי ציוד סטודיו שלם (4 פלאשים, חצובות, מתקן רקעים נייד, רקעים וכו'.)
את הדלת פתח אדם מבוגר, נמוך קומה ולבוש בצורה שמרנית.
לאחר שהזמין אותי להיכנס, התחלתי לפרוק את הציוד ולדבר איתו על הצילומים.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה שהוא נמנע מלהסתכל אלי.
במשך ה15-20 דקות הראשונות, הוא לא הביט לי פעם אחת בעיניים, ושמר על מרחק.
מצד שני, נראה היה שהוא החליט כבר בדיוק מה הוא רוצה, ולא היה מוכן לשנות את דעתו או לנסות דברים אחרים.
ביקשתי שיביא את הבגדים שבחר לצילומים, כדי שנוכל לבחור מתוכם את המתאימים ביותר.
התחלנו לצלם, כשאני כל הזמן מדבר איתו, מסביר לו בדיוק מה אני עושה, מה אני רוצה ממנו, ולמה.
עברה חצי שעה ולא התקדמנו לשום מקום.
הוא התגלה כאדם מאוד סגור, ביישן, עם בעיה של ביטחון עצמי ונטייה להישאר בתחום המאוד מוכר ולא לזוז ממנו מילימטר.
נסיונות להראות לו פוזות שונות לעמוד, תנוחות ראש וידיים, נכשלו שוב ושוב.
הוא היה קפוא לחלוטין, וגם ההדגמות שלי למה בדיוק אני רוצה ומעבר על התמונות תוך כדי הסברים לא עזרו.
זה היה ברור שהיום הזה יגיע מתישהו, היום שממנו חושש כל צלם פורטרטים, ששמעתי עליו בשיחות עם צלמים אחרים שוב ושוב – לקוח שכל מה שאתה מנסה לעשות איתו נכשל, כל טכניקה שעבדה בעבר על אנשים אחרים לא עובדת, ואתה מוצא את עצמך עומד מול הלקוח ולא יודע מה לעשות.
אני עומד מולו, מדבר איתו, מצלם, ובאותו זמן מרגיש התחלה של פחד וחוסר אונים שמתחילים לעלות בתוכי.

מה עכשיו ?
הרי אני כאן בגלל שאני יכול לקחת את מי שעומד מולי, לעבוד איתו ולשנות אותו ממישהו שהתמונות שלו נראות כמו איילה שנתקעה מול משאית דוהרת, לאדם מלא ביטחון ונגיש, והנה אני עומד מול מישהו שלא משנה מה אני עושה, לא משנה איזה תרגיל, משפט, בדיחה, שאני זורק לעברו, נתקל בחומה אטומה ונופל.

אז מה עושים ?
הדבר הראשון הוא לא להראות את זה.
ללקוח אסור לדעת שאתה עובד עצות, שאתה נמצא על סף היסטריה, וכל מה שאתה רוצה זה להשליך את הציוד דרך החלון ולקפוץ אחריו.
אם אני רוצה לצלם מישהו שיראה כאדם בטוח בעצמו, אני חייב להיות בטוח בעצמי פי 10.
לא משנה מה עובר לי בראש באותו רגע, אני חייב להראות שליו ובשליטה מלאה.

המשכנו לדבר, ותוך כדי עבודה, אני מבחין בפינת החדר בפסנתר חשמלי, ושואל אותו אם הוא מנגן.
הוא אומר שכן, ואז אני מבקש ממנו לשבת ליד הפסנתר ולנגן משהו.
המטרה לא היתה לשמוע אותו מנגן, או לצלם אותו עושה את זה.
היא היתה פשוט להעסיק אותו במשהו שהוא אוהב, משהו שכיף לו לעשות, ואולי יעזור להרגיע אותו.
לאחר מסע שיכנועים קצר, הוא התרצה, התיישב ליד הפסנתר, כשאני עומד בצד ומצלם.
הוא היה כל כך חסר ביטחון, שאפילו לא הדליק אותו, אלא ניגן עליו כשהוא כבוי, ולא נשמע שום צליל.
אבל מסתבר שזה עבד.
הוא השתחרר מעט, המשיך "לנגן", כשאני מצלם מהצד מעודד אותו כל הזמן, ומחמיא לו על התמונות.
מהרגע הזה, הדברים התחילו לזרום.
אני לא מתכוון לנהר גועש שמתקדם לעבר מפל, אלא יותר לברז מטפטף, אבל בהשוואה למה שהיה קודם, זה היה שיפור ניכר.
חזרנו לעבוד מול הרקע כשאני ממשיך להדריך אותו איך לעמוד כדי לשנות את שפת הגוף שלו, לאן להסתכל (סוף סוף הוא התחיל להסתכל לכיוון שלי ולא לצדדים), אפילו מצאתי את עצמי מחמיא לו על צבע העיניים שלו.
חצי שעה נוספת עברה, החלפנו בגדים כמה פעמים, ולאט לאט הוא החל להתגלות כאדם אחר בצילומים.
הוא החל לקבל מעט ביטחון כשראה את הבדל בתמונות מהראשונות שעשינו ועד לאלה שצילמנו באותו רגע, שפת הגוף שלו השתנתה, הוא עמד פתוח ונינוח יותר, התחיל לחייך, והאדם המופנם שהיה שם שעתיים קודם, החל להיעלם.

אחרי כמה שעות של עבודה משותפת, השגנו את המטרה שלנו.
הוא קיבל את התמונות שהיה צריך, היה מרוצה מהתוצאות, ואני יכולתי שוב להתחיל לנשום.
אחת הדרכים לבסס את האמון והביטחון בצלם היא פשוט להראות שאתה יודע מה אתה עושה, ולא רק שיש לך תשובות לשאלות של הלקוח, אלא אפילו חשבת על חלק מהן מראש.
כדי להקל על עצמי עם שאלות שחוזרות על עצמן, וגם כדי להכין את מי שמגיע אלי מראש, הכנתי דף באתר שלי עם הסברים על תהליך העבודה, אלו בגדים כדאי להביא, איפור, איך מתקבלות התמונות, תהליך הבחירה שלהן וכו׳.
בדרך הזו הלקוח רואה שאתה יודע מה אתה רוצה להשיג, יש לך תכנית עבודה מסודרת, ואתה מוכן לקראתו.
מתוך הטקסט שמופיע אצלי באתר -

סשן צילום- למה עלי לצפות ?
חשוב שאדע למה הגעת ?
מהי מטרת הצילומים?
במהלך המפגש אצלם אותך במספר סגנונות, על מנת שיהיו לך צילומים מגוונים.
בסופו של דבר, יהיו לך תמונות שונות, לכל מטרה שתרצה.
אין מגבלה למספר התמונות שאני מצלם, אני ממשיך לצלם עד שאני מרגיש שהשגנו את התוצאה הרצויה.
בזמן הצילומים נעבור יחד על התמונות שצולמו. אנחנו נעבור עליהן אחת אחת, כדי לוודא שאכן השגנו את המטרה .
הצילומים יימשכו בין 2-3 שעות, כולל הזמן הנדרש לאיפור והתארגנות מצדך.
מתוך כמה מאות תמונות שקרוב לוודאי אצלם, נישאר בסופו של דבר עם כ 100 תמונות.
אלו יהיו תמונות שאושרו על ידך. תמונות שבחרת לאחר מיון ראשוני ואתה אוהב.
אתה תדע בדיוק מה אתה מקבל בסוף המפגש, מאחר ועברנו על התמונות ואישרנו אותן.
אין הפתעות, אין תמונות שלא ציפית להן, הכל נעשה לשביעות רצונך.
התמונות שבחרת יועלו לאתר שלי לספרייה פרטית, מוגנת בסיסמה ,שתישלח אליך בדוא"ל.
רק אתה ומי שתבחר יכולים להיכנס אליה. תוכל לעבור על התמונות שוב ושוב, להראות אותן ולהתייעץ עם מי שתרצה,
ולבחור מתוכן את 20 התמונות שאתה רוצה ואוהב.
התמונות יישמרו באתר ל30 יום לפחות, במהלכם תהיה לך גישה חופשית אליהן.
כל התמונות עוברות עיבוד קפדני. לא תקבל תמונה שהיא פחות ממושלמת בעיניי.
בסיום העבודה על התמונות, תוכל להוריד אותן ישירות למחשבך בבית.

מה ללבוש לצילומים ?
(נכתב בלשון נקבה, אך פונה גם לגברים)
שאלה שכל אחת שואלת את עצמה לפני סשן צילום.
ישנו רק כלל מנחה אחד, אותו את חייבת לזכור – את צריכה לאהוב את הבגדים שאת מצטלמת בהם.
אם לא תרגישי בהם נוח, זה ייראה בצילומים.
במידה ואת מתלבטת, אני ממליץ לך להגיע עם מספר בגדים ,נבחר יחד את הבגדים המתאימים לך ביותר לצורך הצילומים.
אני לא יכול לענות על שאלות כגון "באילו צבעים לבחור", לאנשים שונים מתאימים צבעים שונים.
פריטים שבמבט ראשון נראו לי כ"לא מתאימים," מתגלים מדי פעם, כבחירות טובות.
בעיקרון בדים חלקים מצטלמים הרבה יותר טוב מהדפסים של פסים או משבצות.
במידה ואת בוחרת בפריטים שדורשים גיהוץ, אנא ממך, הקפידי שהם יהיו מגוהצים כראוי.
אל תתייחסי לעונות השנה.הביאי איתך כל דבר שאת אוהבת ורוצה להצטלם בו.
אני מעדיף שתביאי אופציות רבות ומגוונות , גם אם לא נשתמש בכולן, תמיד טוב יותר שיש לנו ממה לבחור.
זה גם הזמן להתפרע, הצילומים האלה הם בשבילך.אל תחששי להעז.
נעליים- במרבית הצילומים, לא יראו את הנעליים שבחרת לנעול.
במידה ואת יודעת שנעלי עקב משפרים את הרגשתך, ותורמים לביטחון העצמי שלך, אלו הנעלים שאני רוצה שתנעלי.
את הנעליים כנראה לא יראו בתמונה, אבל הביטחון שלך יצטלם היטב.

איפור- כן או לא ?
נשים -
איפור הוא חובה לכל אחת שבאה להצטלם, גם אם את מאלה שבמהלך היומיום לא מתאפרת בכלל.
אני מעדיף איפור "טבעי", זה יהיה סגנון האיפור הראשון שנצלם.
במידה ותרצי, בהמשך, יהיה ניתן לעבור לאיפור מעט כבד יותר.
המאפרת שבחרתי לעבוד לצידי, היא מאפרת מקצועית, אני סומך עליה, היא חלק מהצוות שמלווה אותי.
היא נמצאת במקום במשך כל זמן הצילומים ,כדי לתקן, לשנות ולשפר, במידת הצורך.
אני מבקש שתגיעי כשהשיער שלך מסודר, כפי שאת אוהבת אותו.
במידה ויש לך שיער ארוך, הביאי איתך גומייה/סיכה ,איזשהו אביזר לאיסוף השיער, אולי נחליט לצלם כמה תמונות גם בשיער אסוף.
(במידה ותרצי שהמאפרת תעצב את שיערך, אנא הודיעי מראש)
גברים -
ככלל, אני לא אוהב איפור על גברים.
במידה ואתה מרגיש צורך, אשמח להעמיד לרשותך את המאפרת שעובדת איתי, על מנת שנגיע לתוצאה הרצויה לך.
גילוח לא הכרחי, אבל עליך לזכור – זיפי זקן משדרים מראה מסוים.
במידה ואתה מעוניין במראה המחוספס יותר, נתחיל את הצילומים עם הזיפים.
בהמשך, במידה ותבחר, תוכל להתגלח וכך יתאפשר לנו לצלם אותך בסגנון נוסף, שונה.
אל תשכח לארוז ולהביא איתך את כלי הגילוח, יחד עם הבגדים שבחרת להצטלם בהם.
בנוגע לבחירת הבגדים, אני מזמין אותך לקרא את הסעיף המופיע תחת הכותרת "מה ללבוש לצילומים"?
הוא אמנם נכתב בלשון נקבה, אך הוא תקף לגברים ולנשים גם יחד.
(תרגישו חופשי להשתמש ברעיון, אבל בבקשה לא להעתיק מילה במילה).


מהרגע שהוא נכנס לסטודיו, ועד לרגע שהוא יוצא, יש לי רק מטרה אחת -
לתת לו את התמונות הטובות ביותר שהיו לו עד לאותו רגע.
אני בכוונה לא אומר את התמונות היפות ביותר. רוב העבודה שלי היא לא צילומי יופי ואופנה, אלא פורטרטים, ובתמונות האלה מה שחשוב לי הוא שהתמונות ישקפו את האדם שעמד מולי, את האופי שלו, את הרגשות שלו, ויראו אדם בעל ביטחון עצמי ונגיש.
גם בצילומי יופי אני עובד בדרך דומה, אבל שם הדגש הוא קצת שונה.
ישנו דבר אחד שאני חוזר עלי שוב ושוב בראש, ומדגיש אותו גם בפני מי שעומד מולי.
האדם שעומד מולי הוא לא מודל, לא דוגמן, לא שחקן, לא מנהל חברה או כל דבר אחר.
הוא בראש וראשונה אדם עם רגשות, רצונות, פחדים וציפיות, וכך אני מתייחס אליו.
זה נעשה מהשנייה הראשונה שהוא נכנס לסטודיו.

אנחנו בוחרים יחד את הבגדים שילבש בזמן הצילומים, לפעמים גם את הסדר שבו ילבש אותם, מדברים על האיפור שיהיה (אם זה איפור אחד או שיוחלף תוך כדי הצילומים), אני מסביר שוב על כל תהליך הצילום, ואז מפקיד אותו בידיה של המאפרת.
אני משתדל לעבוד עם מספר קטן של מאפרות קבועות (במידה שאחת לא יכולה להגיע באותו יום, אני פונה לשנייה), מכמה סיבות.
קודם כל, אני יודע בדיוק מה הן יודעות לעשות.
מעבר לכך, וחשוב הרבה יותר, ישנם יחסי עבודה בינינו.
הן יודעות מה אני אוהב, אני יודע מה הן אוהבות, אנחנו מתואמים בדרישות שלנו ונהנים לעבוד יחד.
חלק גדול מהתפקיד שלהן, מעבר לאיפור נהדר, הוא עזרה בהרגעת הלקוח (אין כמו מאפרת ידידותית שמקשקשת איתך תוך כדי עבודה כדי לעזור לך להרגע), הכנסה שלו לאווירה, ואני מנצל את הזמן שהוא עסוק עם המאפרת כדי לבחון את הפנים שלו, לשמוע מה הוא אוהב יותר או פחות במראה שלו, ולהכין לעצמי מעין תכנית עבודה לצילומים.


הצילומים הראשונים הם רק טסטים לאיפור, וכדי שמי שעומד מולי יתרגל לפלאשים.
אני עובד כשהמצלמה שלי מחוברת למחשב, דבר שעוזר לי בכמה מישורים -
קודם כל, אני לא צריך להציץ במסך של המצלמה, אני ״להגניב״ מבט אל מסך המחשב, ולראות את התוצאה.
הזכרתי קודם שהאדם שמול המצלמה צריך לבטוח ולסמוך על הצלם.
אין הרבה דברים שמערערים את הביטחון יותר מצלם שכל פריים שני מסתכל על המצלמה ובודק את התמונה.
״על מה הוא מסתכל שם ? עשיתי משהו לא בסדר ? הוא עשה משהו לא בסדר ? למה הוא בודק כל הזמן את המצלמה שלו ?״
אני לא מסתכל כל הזמן על המחשב, אבל כשאני רוצה לבדוק משהו, אני יכול פשוט להציץ לשנייה במסך, לראות מה שאני צריך ולהמשיך הלאה מבלי שמי שעומד מולי ישים לב.

במהלך הצילומים אני משתמש במחשב כדי להדגיש דברים מסויימים שאני רוצה שהמצולם יעשה או לא, ולהראות לו למה אני מבקש ממנו לעמוד או להסתכל בדרך כזו או אחרת.
השימוש החשוב ביותר במחשב הוא להראות את ההתקדמות.
אחרי שיש לי כמה תמונות טובות, אני קורא למצולם אל המחשב ומראה לו אותן.
אם דיברתי קודם על הביטחון העצמי של המצולם, זה אחד הכלים הטובים, המהירים והיעילים ביותר כדי להקנות לו ביטחון.
אחרי שהוא רואה את התמונות, ההרגשה של ״אני לא פוטוגני״ מתחלפת ב״אני באמת יכול להצטלם״, וככל שהצילומים מתקדמים הביטחון שלו עולה, מה שכמובן תורם לאיכות הצילומים.

כל מהלך הצילום הוא סוג של טיפול פסיכולוגי/תראפיה/קואצ׳ינג, תקראו לזה איך שתרצו, המטרה זהה – לגרום למי שעומד מול המצלמה להירגע, להרגיש בטוח בעצמו, ולחשוף את האישיות שלו.
זה נעשה בשתי דרכים במקביל, האחת טכנית, והשנייה פסיכולוגית, נפשית.
החלק ה"טכני" נוגע לדרך שבה הוא עומד, מחזיק את עצמו, מסתכל, מה הוא עושה עם הידיים והגוף.
אנחנו מדברים על שפת הגוף שלו, על איך יציבה מסויימת משדרת דבר אחד ויציבה אחרת משדרת דבר אחר, לאן להסתכל ואיך להסתכל למצלמה, בדרך שתדגיש את מה שהוא רוצה להראות.
ברוב הפעמים, כשעובדים עם אדם לא מיומן, הוא לא יבין מה בדיוק רוצים ממנו.

הפיתרון הוא פשוט – לצאת מאחורי המצלמה ולהדגים לו, ולאחר שהדגמתם, להראות לו את התמונה ואז להפנות את תשומת הלב שלו לפרטים הקטנים.
ישנם אנשים שחייבים לעשות משהו עם עצמם כדי להירגע.
הם מרגישים לחוצים כשהם עומדים במקום.
תפעילו אותם, תנו להם לעשות משהו שיסיח את דעתם וירגיע אותם., יש לי בעיה, אבל אם זה סתם לצעוד מצד לצד, אני אשתמש בזה, אגיד לו להסתובב לצד כלשהו, ואז להסתובב חזרה אלי, או לקפוץ קצת במקום, ואז נמשיך הלאה.
היו אצלי מנהלי חברות ואנשי עסקים שרקדו בחליפות או קפצו על טרמפולינה, נשים שעשו יוגה או קפיצות ומתיחות.
כשאני רואה שמי שמולי עדיין לחוץ, אני פשוט שואל אותו מה הוא עושה כדי להירגע, מה גורם לו לנקות את הראש.
אם זה סנפלי
החלק השני הוא פשוט שיחה.
למי שמסתכל מהצד זו נראית לפעמים כמו שיחה רגילה, אבל יש לה מטרות מאוד מסויימות.
הרעיון הוא לא סתם לדבר עם מי שעומד מולי, אלא לכוון אותו לדברים מסויימים. אני משתמש בדברים שעולים בשיחה כדי להוציא ממנו רגשות מסויימים והבעות שונות.
זה לא מספיק להיות מסוגל לדבר עם מישהו שרק פגשת, צריך לדעת איך לכוון את השיחה לאן שאתה רוצה, להשתמש בה כדי להגיע למקומות מסויימים, ולהשתמש במילים כדי להוציא ממנו את ההבעות שאתה מחפש.
אני למשל לא אבקש לעולם ממישהו לחייך.
זו תהיה הדרך הטובה ביותר לקבל חיוך מזויף. במקום זה אני אעשה כל מה שאני יכול כדי לקבל חיוך אמיתי.
זו יכולה להיות בדיחה, סיפור מצחיק, ואם צריך אין שום בושה בלעשות שטויות.
אם אני רוצה לקבל הבעה של עניין, אני אדבר איתם על דייטים שיצאו אליהם. על הרגע שבו הרגישו שמי שיושבת מולם מעניינת אותם, והם רוצים להמשיך לדבר איתה, ואז אשאל אותם איך הם הרגישו באותו רגע, מה היתה תנוחת הגוף שלהם, איך הם הראו לה שהיא מעניינת אותם, ואשתמש בזה כדי לקבל את מה שאני רוצה.

במסגרת אחד הסשנים שהיה לי עם שחקנית, היא היתה אמורה להיכנס לדמות של מזכירה סקסית.
התחלנו מכך שדיברנו על איך היא מסתכלת על בן הזוג שלה, מה היא מרגישה אליו, איך היתה מדברת אליו.
תוך כדי עברנו לדבר במבטא גרמני צורם תוך שאגות ״יא, זה בדיוק זה, תני לי עוד״, ותשובות מהצד שלה.
זה אמנם זיעזע את הסוכן שלה שישב ליד, אבל היא נכנסה לתפקיד וקיבלנו את מה שרצינו.
זה לא דבר שיעבוד עם כל אחד. יהיו כאלה שילכו איתכם, ויהיו כאלה שיזדעזעו מהרעיון. התפקיד של הצלם הוא לגשש כל הזמן, לראות מה הוא יכול ולא יכול לעשות, לראות היכן עובד הגבול, וכמובן לשמור על גבולות סבירים.
משפט אחד קצר על גבולות – לא משנה כמה האווירה טובה, כמה אתם מרגישים חופשיים ובנוח, אף פעם, בשום אופן, לא נוגעים באדם שמולכם בלי לבקש רשות.

לא משנה אם זה רק להזיז שערה סוררת מהפנים או לסדר כתפייה של חזייה.
לפני הכל, תגידו מה שאתם הולכים לעשות, ותשאלו אם זה בסדר.
לא כל אחד אוהב שנוגעים בו, לא כל אחד מוכן לזה, ובירור מוקדם רק יחסוך מבוכה ויגביר את הביטחון שלו בכם.
דבר נוסף שצריך לזכור הוא שכמו שאתם מדברים עם האדם שמולכם, כך הוא מדבר איתכם, ולא עם המצלמה.
תורידו את המצלמה כדי שיראה את הפנים שלכם, תניחו אותה בצד מדי פעם, צרו איתו קשר.
כל התהליך הזה בנוי על יצירת קשר עם האדם שמולכם, ואם אתם מתחבאים מאחורי המצלמה, הקשר הזה לא יכול להתקיים. העבודה על הצילומים האלה היא עבודה משותפת של הצלם והאדם שמולו, ולמרות שהצלם הוא זה שמכוון ומדריך, ללא השתתפות מלאה של מי שמולו, זה לא יעבוד.
כשאנחנו עובדים יחד ובוחנים תוך כדי עבודה את הצילומים, נבחנת ההתקדמות ומלובנים הדברים שניתן לשפר ומה שכבר שופר. הזמן שמוקדש לצילום והעבודה שלנו כצוות היא אלמנט חשוב בחיזוק הביטחון העצמי של הלקוח, הרגשת הנינוחות שלו והורדת ההגנות עד לרגע שבו הוא מוכן לחשוף את עצמו אל מול המצלמה.




רק הוא ואני רואים את התוצאות, הוא לא חשוף לעיני כל, וכשהוא מתחיל לראות כמה התמונות שונות מהדרך שבה הוא תופס את עצמו, הוא מתחיל להעריך את מגוון האפשרויות שעומדות בפניו, את הצדדים הרבים שיש באישיות שלו, לפעמים כאלה שהוא כלל לא היה מודע להם, או כאלה שהיו לא נכונים (אותה תפיסה של "אני נראה נורא בתמונות"), ומתחיל להכיר יותר בערך עצמו.
כשהוא רואה שהוא נראה טוב, הוא מתחיל להרגיש טוב, וככל שהוא מרגיש טוב יותר, הביטחון העצמי שלו גובר, והצילומים משתפרים, מעין מעגל של שיפור עצמי.

התוצאה הסופית היא לא רק מישהו שיוצא עם צילומים טובים יותר, אלא מישהו שפתאום רואה בעצמו צדדים חדשים שלא הכיר, מגלה שהוא יכול להיראות טוב, להקרין ביטחון, להיראות כאדם שאפשר לגשת אליו.
ההשפעה היא מעבר לסשן הצילום עצמו.
כשהוא ממשיך ליישם את מה שלמד על עצמו, את הטיפים שבהם נעזר כדי להוציא מעצמו דברים מסויימים, איך להשתמש בשפת הגוף שלו, זה ממשיך איתו הלאה.

הסביבה תראה אותו באור חדש, הביטחון שלו גובר, והוא מגלה שאולי הוא לא נראה כמו דוגמן על, אבל הוא בהחלט אדם מושך ומעניין, ואז אתה מקבל תגובות בסגנון של -
"חייבת להגיד לך, כששאלת אותי מה המטרה שלי, אמרתי שאני רוצה לראות את עצמי..
אז ככה, לא רק שאני רואה אותי בתמונות שלך כמו שלא ראיתי אף פעם אני גם אוהבת את מה שאני רואה…
נכון שזה נחמד שיש לי כמה תמונות מעובדות עכשיו, ונכון שכייף לקבל 80 לייקים, ותגובות כמו "מהממת" אבל זה פחות חשוב לי.. הכי חשוב לי זה שכייף לי לראות את עצמי ככה, בלי ביקורת, יפה בעיני…
ועל זה אני מעריכה מאוד את העבודה שלך ואת העובדה שהצלחת להוציא ממני את המיטב..".

מאחר והפוסט הזה ארוך מהרגיל, ניתן להוריד אותו כקובץ PDF מהאתר שלי.

כדי להוריד אותו, יש לגשת ל -
http://www.tal-flint.com/gallery/Capturing-Personlities/G0000lIwpg4RkJ7o
לחצו על download מימין לתמונה, ובחלון הסיסמה יש להזין
– cp1001

בחלונית שתיפתח יש לבחור ב original, ולהוריד
 

אהבו אותנו

חפשו אותנו





 
צור קשר

local סניף ת״א, רח׳ דוחן 20
local סניף חיפה, רח׳ חלץ 2
telephone 077-2155009
mail info@photofreak.co.il
   
   
 
© 2017 PhotoFreak Ltd All Rights Reserved. ט.ל.ח
 
לייבסיטי - בניית אתרים